לפני שנים רבות התקבלתי לעבודה כפועל בניין. כבר מהיום הראשון ראיתי לידי בניין שבונים אותו גם כן, אך הוא כבר היה כמה קומות טובות מעליי. היו אפילו שלבים שהוא היה כל כך לפניי בבניה עד שהבניין שלו הצל עליי במשך חלק משעות היום.

בשלב כלשהו גיליתי שעל הבניין ממול ישנו אדם אחד, ממש כמוני, שבונה לבדו את הבניין בקצב מטורף לא פחות.

מצאתי כמה יתרונות בבניין שלידי, באמת. קודם כל היה הצל, אבל הכי חשוב היה שראיתי כיצד הוא בונה ובמה הוא טועה. וכך עבדנו זה לצד זה במשך שנים, מביטים אחד בשני מידי פעם, מדברים וצוחקים, אך תמיד חוזרים לעבוד.

עם השנים כל אחד כבר בנה בצורה אחרת, בסגנון שונה, עד שהבניינים נראו ממש שונים לגמרי. אך לא משנה מי בנה ליד ובאיזה גובה היה הבניין של כל אחד, הם תמיד היו מוצאים זמן לשבת באותה קומה, כל אחד בבניין שלו, ומדברים וצוחקים.

לפעמים היינו עוזרים זה לזה, ולפעמים רבים אך תמיד חזרנו לדבר ולצחוק.

השנים עברו, הבניינים גבהו, וכבר לא ניתן היה להשוות בין הבניינים. שניהם היו יפים ומרשימים, כל אחד בסגנונו הוא.

אחרי כל כך הרבה זמן הכל הפך למובן מאליו, גם בלי להסתכל מהחלון ידעתי שהוא שם, ממשיך לבנות, לא רחוק מהחלון שלי, כמה קומות יותר ואולי פחות. כל אחד בקצב שלו.

            24 שנים אני בונה את הבניין שלי, לא היה יום שלא ראיתי את הבניין ליד, תמיד ידעתי שהאיש ממול יהיה שם, גם אם לא נדבר, הוא תמיד נמצא שם בפנים, או בראש הבניין שואף לשחקים.

בוקר אחד, הרגשתי את הרוח נושבת על בנייני בחוזקה. הבטתי מבעד לחלון והבניין ממול לא היה.

הבניין שבניתי יעמוד בשמש החזקה וברוח הנושבת, כל הדברים שהוגנתי בפניהם מידי פעם ע"י הבניין ממול. אבל איך אפשר להמשיך לבנות כשאין לידי עוד בניין?, וגם אם יש, אין בתוכו את האיש ממול. זה שהיה איתי מהיום הראשון בעבודה.

אולי אני בונה קצת אחרת כיום, אבל אני אמשיך לבנות!. גם כי זה מה שתמיד עשיתי, וגם כי זה מה שאני והוא תמיד רצינו.

אין תחליף, ללא ספק. אבל כל הכיף שהעברנו ביחד וכל החוויות, היו חלק מהבניה, אך לא המטרה. אנחנו בנינו בשביל עצמנו, וכל אחד רצה שהשני ימשיך ויבנה. לכן, אין טעם להפסיק, זה מה שהוא תמיד אמר ועשה, המשיך לבנות איתי ובלעדיי. וזה מה שהוא היה אומר לי כעת – התחלתי בלעדיך ואתה תמשיך גם אחרי. הבנייה היא חיינו ואין טעם להפסיק, אין טעם לפחד כי בנית גם בלעדיי. אפילו שהייתי ממול עשית זאת בעצמך.

קשה להמשיך לבנות בהתחלה, אתם יודעים, ככה זה כשעצובים ומתגעגעים, אבל זה מה שתמיד עשינו.

כיום, גם כשאני ממשיך לבנות, אני עדיין יכול לשמוע אותו בונה שם ממול, צועק לי שאני עצלן ובונה לאט מידיי. אז אני מחייך וממשיך ביותר כוח.

A.Y.P

7/4/02